​

המתת חסד בישראל

"תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת..."

​

רקע

סוגיית המתת חסד בישראל הינה סוגיה המורכבת מרבדים רבים – רפואיים, אתיים ומוסריים. רובד נוסף הוא הרובד היהודי-דתי – לפיו קדושת החיים היא ערך עליון.

המצדדים בהתרה של המתת חסד מדגישים את זכות האדם על גופו, את זכותו לא לסבול ואת זכותו לבחור להעדיף מוות על פני חיים נטולי כבוד. המתנגדים מדגישים את קדושת החיים, ומזהירים מפני סכנה של מתן היתר לקפד חיים ("המדרון החלקלק"). 

הקידמה האדירה בידע המדעי-רפואי ובאמצעים הטכנולוגיים הביאה להארכת תוחלת החיים הממוצעת באופן משמעותי. יתר על כן, הקידמה הטכנולוגית והרפואית מאפשרת כיום להאריך חיים בשלבים סופניים בתנאים ובמצבים שבעבר היו בלתי אפשריים. 

אולם, הארכת החיים לא תמיד מביאה לשיפור מקביל באיכות החיים, ולפעמים הנותרים בחיים סובלים מהפרעות קשות בתפקודי איברים שונים, כאבים פיזיים, תפקוד שכלי לקוי וסבל גופני ונפשי חמור.

 

בעת הדיון בסוגיה זאת יש להבחין בארבעה סוגים של המתת חסד: 
 

•    אקטיבית -מתן חומר ממית ע"י אדם שלישי מתוך כוונה של חסד. 

•    פאסיבית – הימנעות ממתן טיפול/תרופה. 

•    בלתי ישירה - מתן משככי כאבים במינון שעלול להמית מתוך כוונה להקל על סבל. 

•    סיוע בהתאבדות – סיוע של רופא בהתאבדות לבקשת המטופל.

 

המצב בעולם

המתת חסד אקטיבית וסיוע של רופא בהתאבדות הינם פרוצדורות מקובלות במספר מדינות מערביות בעולם, בעוד שבמקומות אחרים עדיין ניטש ויכוח בנושא. 

בין המדינות המתירות המתת חסד מסוגים אלה נמצא את שוויץ, בלגיה, הולנד, קנדה, ספרד, לוקסמבורג, ניו זילנד וחלקים מארה"ב ואוסטרליה.

שוויץ הינה המדינה היחידה בעולם המאפשרת למטופלים, שאינם אזרחי המדינה, להגיע אליה ולסיים את חייהם במועד בו הם בוחרים. ארגון DIGNITAS ששוכן בציריך, דוגל בזכותו של כל אדם להחליט על מועד ואופן סיום חייו. חשוב להדגיש כי האדם המבקש לבצע את התהליך ב-DIGNITAS חייב להיות אדם צלול ובר דעת, שכן מדובר בתהליך של סיוע בהתאבדות לפיו האדם עצמו נוטל מנה של חומר ממית שקיבל עפ"י מרשם מרופא שוויצרי.

 

המצב המשפטי בישראל

בשנת 2005 חוקק בישראל "חוק החולה הנוטה למות". החוק בא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. 
החוק מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת. בנוסף, החוק קובע את עיקרון היסוד לפיו בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, מצבו הרפואי, רצונו ומידת סבלו הם השיקולים הבלעדיים.

חוק החולה הנוטה למות קובע  מהם המקרים ובאילו תנאים אדם רשאי לקבוע איזה טיפול רפואי יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, ושתוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים גם אם יקבל טיפול רפואי (רק במצב שכזה יוגדר האדם כ-"חולה הנוטה למות").

בשנת 2016 הכנסת דחתה הצעה לתקן את החוק ע"י הוספת סעיף "מוות במרשם רופא". באותה הצעת חוק (שכאמור נדחתה) הוצע לקבוע כי חולה הנוטה למות שהוא בגיר ובעל כשרות, יהיה רשאי לבקש מרופאו האישי מרשם לתרופת הרדמה במינון ממית, אותה הוא ייטול באופן עצמאי. 

 

מה אסור בישראל?

"המתת חסד" בישראל אסורה על פי החוק. חוק החולה הנוטה למות אינו מתיר חופש פעולה מוחלט – למרות שבדרך כלל יכובד רצונו של "החולה הנוטה למות" להימנע מטיפול בו. 
 

•    המתת חסד אקטיבית - אסור לעשות כל פעולה המכוונת להמית את המטופל, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גרימת מותו.

•    אסור לסייע לאדם להתאבד.

•    הפסקת "טיפול רציף" - אסור להפסיק טיפול רפואי שהפסקתו עלולה להביא למותו של המטופל. מותר להימנע מחידוש טיפול

     רפואי רציף שנפסק שלא במכוון ושלא בניגוד לחוק, וכן מותר לא לחדש טיפול רפואי מחזורי.

•    אסור להימנע מלתת לחולה נוטה למות, שאינו כשיר, נוזלים, טיפול פליאטיבי וטיפול נלווה, גם אם הוא ביקש במפורש להימנע

     מכך.

 

 מה מותר בישראל? 

המתת חסד פאסיבית אינה פעולה אסורה. מדובר בהימנעות מכל פעולה שתכליתה הארכת החיים וזאת על ידי אי עשייה או על ידי הפסקת פעולה מחזורית. 

 

דרכים בהן הצוות הרפואי יכול לסייע (כאשר בכל העת ממשיכים להעניק טיפול למניעת כאב ומתן נוזלים):

•    אי חידוש טיפול מחזורי - טיפול רפואי שבמהותו הוא מאפשר מתן טיפול במחזוריות ועם הפסקות, המאפשר הבחנה מעשית

      וברורה בין סיום מחזור אחד של טיפול לתחילת המחזור הבא.

•    הפחתת כמות החמצן הניתן למטופל לעשרים ואחת אחוז כפי שקיים באוויר רגיל

•    הוצאת צינור הנשמה לאחר שיפור קל במצב הנשימתי של המטופל 

•    הימנעות משיפור איכות עבודת מכונת ההנשמה.

•    הפסקת טיפול  תרופתי כגון אי מתן אנטיביוטיקה.

•    אי מתן מנות דם.

•    אי התחלת טיפולים חדשים.

 

סדציה פליאטיבית - פעולה רפואית המאפשרת לצוות המטפל להשרות שינה אצל המטופל, עד למצב שבו הוא כבר לא סובל. לעתים יש צורך בשינה מאוד עמוקה ולעיתים בשינה שטחית יחסית, אך בכל מקרה מדובר בשינה ולא בסיום החיים.

​

​

אפשרויות לתכנון משפטי מקדים

כאמור, חוק החולה הנוטה למות קובע מהם המקרים ובאילו תנאים אדם רשאי לקבוע איזה טיפול רפואי הוא יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ושתוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים גם אם יקבל טיפול רפואי. 

​

בעניין זה יתכנו שני מצבים:

מצב א' – מדובר בחולה נוטה למות שהוא צלול

חוק החולה הנוטה למות מרחיב את הזכות לסרב או להסכים לטיפול, על ידי כך שהוא מאפשר לאדם להביע את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי בו, אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות. 

בשלב המוגדר כ"סופי", אם נוכח כי המטופל מצוי במצב רפואי שבו כשלו כמה מערכות חיוניות בגופו ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שבועיים, ניתן להורות להימנע מכל סוג של החייאה, התחלה של כל סוג של הנשמה מלאכותית וכל סוג של הזנה מלאכותית.

 

מצב ב' – מדובר בחולה נוטה למות שאינו צלול

חוק החולה נוטה למות מאפשר לאדם להתכונן מראש למצב בו לא יהיה צלול באמצעות עריכה מראש של טופס ייעודי של משרד הבריאות הנקרא "ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות לטיפול רפואי לפי חוק החולה הנוטה למות". ייפוי כוח זה מיועד לאדם המעוניין למנות מראש מיופה כוח שיהיה מוסמך להחליט במקומו מהו הטיפול הרפואי שיינתן לו, אם בעת שיהיה לא צלול הוא יוגדר כ"חולה הנוטה למות".

בנוסף, החוק מאפשר לאדם לערוך מראש טופס ייעודי של משרד הבריאות שנקרא "הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות". במסמך זה מפרט האדם מהו רצונו לגבי רשימה מוגדרת מראש של טיפולים רפואיים עתידיים בו, אם יהיה "חולה הנוטה למות" שאינו צלול, בדבר הימנעות מטיפולים רפואיים או בדבר קבלת טיפולים רפואיים חריגים להארכת חיים. האדם מפרט במסמך ההנחיות המקדימות מאילו טיפולים המופיעים במסמך ברצונו להימנע. כך למשל, אדם יכול להורות מראש על הפסקת טיפול רפואי מחזורי כדוגמת טיפולי דיאליזה, כימותרפיה, הקרנות וכדומה, אם טיפולים אלו קשורים למחלתו חשוכת המרפא. הרופאים יעזרו בהוראות שניתנו מראש רק אם המטופל יגיע למצב בו אינו יכול להביע את רצונו (למשל עקב פגיעה ביכולתו לתקשר עם סביבתו) או במצב בו אינו כשיר לקבל החלטות (אינו בעל דעה צלולה).

משרד הבריאות מנהל מאגר בו ניתן להפקיד הנחיות רפואיות מקדימות וייפוי כוח לפי חוק החולה הנוטה למות, לשם איתור ע"י הצוות הרפואי בבוא השעה לעשות בהם שימוש, זאת על מנת לברר מהו רצונו של החולה.

​

זאת ועוד, וללא קשר לעריכת מסמך עפ"י חוק החולה הנוטה למות, טוב יעשו בני הגיל השלישי המתכננים את עתידם, אם יערכו מראש ייפוי כוח מתמשך. ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי המאפשר לאדם לתכנן את עתידו אם יהיה במצב בו לא יהיה כשיר לקבל החלטות בעצמו ("לא צלול"), ע"י מינוי מיופה כוח (אחד או יותר) שיהיה מוסמך לפעול בשמו, הן בעניינים רפואיים והן בעניינים רכושיים. 

 

חשוב להדגיש כי מסמכי חוק החולה הנוטה למות של משרד הבריאות נועדו לטפל אך ורק במצב שאדם הוגדר כ"חולה הנוטה למות" (קרי – תוחלת חייו אינה עולה על שישה חודשים). על כן, בנוסף לטפסים הנ"ל חשוב מאוד להיערך מראש על ידי עריכת ייפוי כוח מתמשך, באמצעותו יוכל האדם למנות מיופה כוח אשר יהיה מוסמך לקבל החלטות במצבים רפואיים שאינם נופלים לגדרו של חוק החולה הנוטה למות.